התמכרות או התמכרות?

התמכרות זה מחלה מערכתית שפוגעת באדם ברבדים שונים. מצד אחת התמכרות זה משהו שונה בכל פעם, מצד שני רב מצבי התמכרות כוללות חוסר שליטה בהתנהגות מזיקה לגוף ונפש. 

יש התמכרות פיזית, עם תסמיני גמילה אחרי הפחתת השימוש ויש התמכרות פסיכולוגית כשאדם צורך סם באובססיה מטורפת בלי להרגיש סבל גופני בהעדרו. 

כאן אני רוצה להדגיש את ההבדל בין התמכרות לחומר ספציפי לבין התמכרות בכלל כמחלת אישיות. המכור יכול להפסיק שימוש אך להישאר מכור בנפש. בדרך כלל במצבים כאלה הוא חוזר לשימוש פעיל או מוצא לעצמו התמכרות אחרת. 

התמכרות לסיגריה, אלכוהול או משחק בכסף זה שינוי בתהליכים כימיים - חשמליים במוח. זה פריצה של מנגנון חיזוק חיובי. התמכרות בכלל בכלל זה חרדה מחוסר שליטה והאובססיה לשליטה מידית, חוסר סובלנות. מה שנותן אשליה של שליטה כזאת הם רק התמכרויות. חיפוש השליטה מחמיר במצבי קושי. התמכרות בנפש זה מצב שאדם כשקשה לו מנסה לפטור את הקושי לבד (עם הסם) ולא פונה לעזרה של אדם אחר, אלוהים או קבוצה. 

התמכרות זה בדידות ובדידות זה התמכרות. יכול להיות שהאדם המודרני בודד מבדורות הקודמים ומכור מבדורות הקודמים. יש לו יותר מידי "דברים טובים" שמחליפים את החיים המגוונים, יצירה וחברה. כשקשה לו, הוא לא "מדבר על זה" אלא סוגר את הדלת. שם הוא "בשליטה מוחלת", מנוע מהסיכונים מאנשים, מהמטפלים. בכוך הבדידות הוא פותח בקבוק, מעשן סיגריה, מדליק טלוויזיה או בולע כדור. 

האובססיה לשליטה ואי לקיחת סיכון של תקשרת  עם חבר או מטפל, גורמת למוח להגזים ברצינות של הבעיות, להחמיר סובייקטיבית את הסבל ועוד יותר לברוח מהעזרה.  השלב הראשון בהחלמה מחוסר שליטה הוא לוותר על השליטה. היוצא מהתמכרות "יוצא מהחדר" ובמקום לשתות מרים טלפון למטפל, ל"ספונסור" (כך נקרה אצל "מכורים אנונימיים" מכור נקי שמתנדב לעזור למכור אחר) או פונה לאלוהים.