הפחד להיות נעזבת הוא פחד אובססיבי נורא, הורס את הזוגיות ולפעמים לכתחילה לא מאפשר ליצור זוגיות בכלל. בדרך כלל הפחד הזה נובע מהטראומות בילדות, מזה שאבא עזב את המשפחה. במצב הזה בדרך כלל אדם מגיב בצורה מוגזמת וקיצונית כשהבן זוג נמנע מלהצהיר שהוא אוהב ללא תנאי. מי שסובלת מפחד עזיבה מתקשה להתייחס לקשר זוגי כמשהו יציב שניתן לסמוך עליו אלא כמשהו שדורש הוכחות יומיומיות והצהרות קולניות. כמובן הוכחות והצהרות לא מרגיעות כי הן קובעות רף הוכחת האהבה שהוא לא אנושי ובלתי ניתן להגשמה.
אישה הסובלת מחרדת עזיבה חושבת שהביטחון שלה נבנה מהתאהבות נלהבת של בן זוגה שלא יסתכל על אף אישה אחרת אף במבט תמים שיהיה סגור ואובססיבי עליה. היא בודקת את המילים של בן זוגה והתנהגותו וכל הזמן דרוכה לכל חריגה מהמצופה.
האמת היא אחרת. אהבה זה לא התאהבות. הקשר הטוב בין בני זוג, מחויבות וטוהר הם לא תוצאה של התאהבות מטורפת אלא משהו שבונים ביחד מתוך מחויבות יומיומית, השקעה ובחירה. בן אדם לא שולט לגמרי ברגשות ספונטאניות שעל פי רוב חסרות חשיבות. אבל אדם מגיע למקום ברוח לשם הוא מפנה את עצמו. אדם לא תמיד אומר את המילים ה"נכונות" אך החשוב הוא לא המילים (ומי יודע מה הייתה הכוונה שלו כשאמר) אלא לאן לוקחים את המילים האלה. העתיד קובע. זה בידיי אדם וגם בידי בת זוגו. המשפחה זה מה שעושים ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
Оставьте пожалуйста ваше мнение